אתה מערבב שני דברים.
הבסיס הוא sys.path, שהוא רשימה (list) של שמות של תיקיות; התיקיות שבהן פייתון מחפשת ספריות בזמן import.
אם הקוד שלך צריך להשתמש בספריה, שמשום מה לא נמצאת באחד המקומות הסטנדרטיים, והיא לא חלק מהפרוייקט שלך, אז אתה יכול להכניס את התיקיה בה היא נמצאת לרשימה הזו (למשל עם ה־append שכתבת), כדי לגרום ל־import למצוא אותה.
הדבר השני הוא משתנה סביבה (ברמת מערכת ההפעלה) PYTHONPATH שהערך שלו נוסף ל־sys.path בזמן העלייה של פייתון, וצריך לעשות export בשביל שהערך שלו „יגיע” לפייתון אם מגדירים אותו בנפרד.
רוב הזמן אתה באמת לא צריך להתעסק בזה — בתוכנית „נורמלית”, כל הספריות שהיא צריכה לייבא נמצאות במקומות סטנדרטיים (מותקנות ברמת המערכת או ב־venv). אפשר להשתמש באמת באופן זמני בשביל לייבא קובץ שנמצא על הדיסק במקום אחר, אבל לא ראיתי שימושים כאלה (מספיק קל להתקין חבילה לצורך בדיקה ואז להסיר אותה אם לא רוצים, וזו הדרך ה„ישרה”). השימוש הנפוץ הוא או בסקריפטים של אתחול של כל מיני מערכות (בעיקר ישנות, שלא עובדות עם venv), או במערכות שמקבלות כל מיני plug-in־ים באופן דינמי (כלומר, המשתמשת אומרת למערכת „תטעני לי ספריה מתיקיה זאת־וזאת”).