קבוצת דיונים פודקאסט על המשמעות - תמיר דורטל

יש שמונה מיליון יהודים מצטופפים כמו עכברים בגוש דן

אחרי מבצע הביפרים די מוטטנו את חמאס זה לא התפקיד של ישראל לנקות את לבנון מחיזבאללה זו מדינה שלהם זה אחריות שלהם ואחרי המערכה הראשונה (מאז הטבח) עם חיזבאללה ללבנון היה יכולת להתחיל לפרק את חיזבאללה אנחנו צריכים להודיע שנידרוש תשלום על המערכה הבאה בלבנון זה לא ענין שלנו הפוליטיקה הפנימית בלבנון ואם הם לא שולטים במדינה שלהם אנחנו ניהיה שם עד הליטני בלי להיתביש ובלי שום מטרה להחזיר אני י סה למצא את הפרק הזה איתו הוא מסביר את זה הרבה יותר טוב ממני תזכיר לי שבוע הבא

במשך עשורים התרגלנו לחיות בסרט שהעולם הוא סופרמרקט גלובלי אחד גדול. תפיסת הניהול שהשתלטה על המערב אמרה דבר פשוט: למה להחזיק מחסני חירום ענקיים, מלאי חלפים רזרבי ורזרבות יקרות? בואו ננהל הכל "על הקשקש", נחסוך בעלויות אחסון, ונסמוך על זה ששרשראות האספקה יביאו לנו את החלק החסר בדיוק ברגע שנצטרך אותו. בעידן של שלום, נתיבים פתוחים וודאות – זה עבד מדהים. אבל המלחמות של השנים האחרונות נתנו לתפיסה הזו סטירת לחי מצלצלת. מלחמות מודרניות כבר לא מנוהלות רק על גבעות ובחפירות, אלא דרך פגיעה ממוקדת בצווארי הבקבוק הלוגיסטיים ובתשתיות האנרגיה. תסתכלו מה קורה מסביב: האוקראינים מורידים בזה אחר זה את בתי הזיקוק הענקיים בעומק רוסיה, הרוסים כותשים את תחנות הכוח של אוקראינה, והעימות מול איראן ושלוחיה מבעיר את נתיבי הסחר ומתקני האנרגיה במפרץ הפרסי ובים האדום. גם כאן אצלנו, האיומים על תחנות הכוח ומתקני הזיקוק במפרץ חיפה מזכירים לנו שפגיעה אחת בתשתית כבדה שולחת גלים לכל המשק. וכאן מסתתר הכשל של רוב הפרשנים באולפנים. כולם עוקבים בחרדה אחרי הגרף של חבית נפט גולמי, אבל מפספסים את העיקר: נפט גולמי לבד הוא סתם נוזל שחור. ברגע שבתי זיקוק נפגעים ומושבתים במקביל ברחבי העולם, המכה האמיתית מגיעה במוצרים המזוקקים. פתאום יש מחסור עולמי וזינוק במחירים של דלק סילוני למטוסים, סולר לאוניות ולמשאיות תובלה, אספלט לכבישים, וכל תעשיית הפלסטיק והפולימרים שמחזיקה את הייצור המודרני. למה לא מתקנים אותם מהר? כי לתקן בית זיקוק שנפגע מטיל או כטב"ם זה אירוע הנדסי סבוך של חודשים ארוכים. הרכיבים והחלפים של התעשייה הזו לא יושבים במדף באמזון – וכשכמה מדינות מנסות לשקם תשתיות במקביל, מגלים שפשוט אין מספיק חלפים בשוק העולמי. מודל ה"בלי מחסנים" קורס בדיוק כשצריכים אותו. הציבור וההנהגה חייבים להפנים את השיעור הזה. הכלכלן תומס סואל לימדו אותנו שלכל בחירה כלכלית יש עלות, ואין ארוחות חינם. כלכלה שנבנתה לימי שלום מוחלט וחיפשה יעילות מקסימלית על חשבון יתירות, משלמת עכשיו בריבית דריבית כשהעולם עובר למצב מלחמה. אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו תלות מוחלטת בייבוא של רגע-אחרון או בתשתיות ריכוזיות וחשופות. ריבונות וביטחון לאומי דורשים ביזור סיכונים, בניית מלאים אסטרטגיים ועצמאות ייצור – גם כשזה עולה יותר בשוטף. בשכונה שלנו, רזרבות וית

בגוש דן יש שני מיליון יהודים לערך, בין גדרה לחדרה יש בערך כפול, צר לי, משם לא תצמח הישועה.

וזאת מבלי להתייחס לזה שמחסנים הם פגיעים, מעצם קיומם.