קבוצת דיונים פודקאסט על המשמעות - תמיר דורטל

מוכרים לנו עכשיו רעיון שנשמע על הנייר כמו עסקה משתלמת: ניתן לצבא לבנון לקחת את הפיקוד על השטח שכבשנו בדרום לבנון. משווקים את זה כ"פיילוט" זמני ובטוח – בואו נותיר להם את האחריות, ואם הם ייכשלו ויאפשרו לחיזבאללה לחזור, צה"ל תמיד יוכל להיכנס לשם מחדש ולכבוש את השטח. מי שמציע את המודל הזה מתעלם מהמוקש הגדול ביותר בגיאופוליטיקה: מלכודת הלגיטימציה הבינלאומית. ברגע שצבא לבנון – צבא של מדינה ריבונית שמגובה וממומן על ידי ארצות הברית ומדינות אירופה – פורס את כוחותיו בשטח, מדינת ישראל מאבדת את חופש הפעולה הצבאי שלה. קיימת כאן חוקיות פשוטה שכבר ראינו מול יוניפי"ל: אי אפשר לבצע תקיפות, סיכולים ומבצעים של "השלמת הכנסה" במרחב שבו יושב כוח בינלאומי או צבא סדיר בעל הכרה ומעמד רשמי. פגיעה במרחב כזה נתפסת מיד כפגיעה בריבונות מדינית, ותגרור לחץ בינלאומי וסנקציות שלא נוכל לעמוד בהם. אם המודל הזה ייכשל, נצטרך לצאת למלחמה ישירה מול מדינה ריבונית שזוכה לגיבוי מערבי. יש כאן חזרה מדויקת על הקונספציה של שנות התשעים. בדיוק כמו שאז מכרו לנו את האשליה שהרשות הפלסטינית תילחם בחמאס "בלי בג"ץ ובלי בצלם", עכשיו מנסים לשכנע אותנו שצבא לבנון יעשה עבורנו את העבודה השחורה מול חיזבאללה. ההיסטוריה שלנו כבר הוכיחה שברגע שישראל נסוגה ומעבירה פיקוד לכוחות מקומיים, הקריסה מגיעה בתוך שעות ספורות. כדאי לשאול את השאלה הבסיסית ביותר: אם לצבא לבנון יש את היכולת, הרצון והאומץ לפרק את חיזבאללה מנשקו, למה הוא לא עושה את זה כבר עכשיו בביירות, בדאחייה או בצפון לבנון? למה הוא מעוניין "לטפל" בטרור אך ורק באזורים שבהם לוחמי צה"ל כבר נלחמו, שפכו דם וטיהרו את השטח? הדרישה לפריסת צבא לבנון משרתת מטרה אחת בלבד: דחיקת רגליה של ישראל מהשטח ויצירת לחץ לנסיגה. ביטחון לאומי ומונופול על הפעלת כוח אי אפשר להוציא לקבלני משנה. צבא חפץ חיים שרוצה להבטיח את שלומו חייב לשמר אחיזה וחופש פעולה מלא בעצמו, מבלי להישען על פיילוטים חלולים והסכמים דיפלומטיים.